<h1>תניא רבתי סימן פ"ח</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ובקריאת התורה יום ראשון אומרין שבחות, דהיינו אין כמוך כו' כמו שכתוב בסידור. וקורין בתורה חמשה בני אדם. ואם הוא שבת קורין שבעה. וקורין (דברים ט"ו) כל הבכור. ואם הוא שבת מתחילין מכי ימכר. אבל רבינו שלמה ז"ל אומר שצריך להתחיל מן (שם י"ד) עשר תעשר בין בחול בין בשבת. וטעמו כדגרסינן במסכת מגילה ביום טוב האחרון של חג. במצות וחוקים ובכור. ופירש רבינו שלמה ז"ל קורין כל הבכור. אלא מתחילין מעשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנוהגות באותו הזמן שהוא זמן האסיף. ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לסתיו. ויש באותה פרשה מצות מעשר. ומצות נתון תתן ופתוח תפתח, והעבט תעביטנו. ומנהג פשוט בידינו להתחיל בחול כל הבכור. ובשבת כי ימכר עד סוף הפרשה. ומפטיר קורא בפסוקין של מוסף. ביום השמיני עצרת. ומפטיר במלכים (א' ח') ויהי ככלות שלמה. וחותמין בברכות של הפטרה כדרך שחותמין בקדוש ובתפלה מקדש ישראל והזמנים. ואם הוא שבת מזכיר של שבת. ופוסקין נדבתן לשלש פעמים, על שם (דברים ט"ז) ולא יראה את פני ה' ריקם. איש כמתנת ידו.
שנו חכמים ההלל והשמחה שמונה. כיצד מלמד שחייב אדם בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג. ותניא (דברים ט"ז) והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה. אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון. מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו. ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו. אמר רבי יוחנן אומר זמן בשמיני של חג. ואין אומר זמן בשביעי של פסח. תניא נמי הכי שמיני עצרת רגל בפני עצמו. לענין פז"ר קש"ב סימן. "פייס בפני עצמו. "זמן בפני עצמו. "רגל בפני עצמו. "קרבן בפני עצמו. "שיר בפני עצמו. "ברכה בפני עצמה. וכיון שהוא רגל בפני עצמו אין אומרין את יום חג הסכות הזה אלא אומרין את יום שמיני חג העצרת הזה זמן שמחתנו. בין בתפלה בין בקדוש.
וביום שני קורין וזאת הברכה. ומנהג לומר פזמונים ורהטין כשעולה הקורא האחרון לקרות בתורה כמו שעושים לחתנים, ונקרא חתן התורה. והיום נקרא יום שמחת תורה. ואחרי שהשלים קריאתו עד לעיני כל ישראל. אינו חותם מיד. אלא מנהגנו לעמוד כל הצבור על רגליהן והחזן אוחז ספר התורה בזרועו ואומר ג' פעמים זכינו להשלים לשלום ונזכה להתחיל ולהשלים לשלום. והצבור עונין אחריו כן ג' פעמים ויש נוהגין לומר חזק זכינו כו'. ונראה שלפיכך נהגו לומר כן, לפי שהקורא בתורה צריך לו לעמוד באימה וביראה ואימת הקב"ה עליו. וגם יש עליו אימת הצבור. כשגמר מלקרות אומר החזן לקורא הזה חזק. והצבור (גם כן) עונין גם כן חזק לאותו שגמר לקרות בתורה. ונותנין פניהם כנגד הקורא כלומר חזק ואמץ מעתה. גם לחזן הכנסת שאומרים לו חזק וברוך ה' תהיה. נראה שמזה הטעם אומרים לו כך כמו כן. וקודם שיברך ברכה אחרונה של תורה קורין כל הצבור יחד עם הקורא מבראשית ברא אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ואחר כך מברך לאחריה. ומה שקורין על פה מבראשית עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. לפי שאין מוציאין שני תורות לקורא אחד משום פגמו של ראשון. ומה שקורין בראשית מיד שגמרו וזאת הברכה, מפני חיבת התורה שמיד שהשלימו אותה מתחילין בה מפני חיבתה. ומתנדב חתן התורה לכבוד התורה. והמפטיר קורא בפסוקין של מוסף כאתמול. ומפטיר בתחלת יהושע ויהי אחרי מות וגו'. עד חזק ואמץ. והוא מענין היום, שכבר קראו בתורה בפטירת משה וזו דומה לקריאת התורה. ומנהג חתן התורה לעשות סעודה ומשתה ושמחה ולחלק לבני הכנסת ולנערים מגדים. וכן באגדת חזית. (מ"א ג') ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי אליעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של התורה.
